טיפוח שיער וקרקפת דורש מרכיב בוטני יותר מטיפוח עור. אותו שמן שמרגיש מפנק על הפנים יכול להשטיח שיער דק או להשאיר שכבה שהצרכן קורא לה "שמנונית". בחירת רכיבים צמחיים לשיער פירושה לחשוב על שני משטחים נבדלים — הסיב והקרקפת — ועל אופן השימוש במוצר.
קריאת הסיב: החלקה וכובד
פקעת השיער רוצה סיכה בלי עומס. שמנים קלים ומתפשטים מהר מספקים החלקה — סירוק קל יותר, פחות שבירה במסרק — תוך שהם נשארים מתחת לרדאר החושים. ג'וג'ובה (Simmondsia chinensis), שהיא מבחינה טכנית שעווה נוזלית הקרובה במבנה לחלב, היא סוס העבודה כאן בזכות תחושת-האחר הקלה שלה. שמן זרעי ברוקולי (Brassica oleracea italica) זכה למוניטין של החלקה וברק טבעיים, וממוצב לעתים כחלופה צמחית לתחושת סיליקון. ארגן (Argania spinosa) יושב באמצע — עשיר יותר, ומוערך להחלקה וברק על שיער בינוני עד גס. חומרים כבדים יותר כגון קיק או זית שמורים בצורה הטובה ביותר למרקמים גסים מאוד או לשימוש נשטף.
הקרקפת היא עור
הקרקפת מתנהגת כמו עור, לא כמו שיער, והרכיבים הבוטניים המתאימים לה שונים. שמנים אתריים של רוזמרין (Rosmarinus officinalis) ונענע חריפה (Mentha piperita) מביאים חתימה חושית רעננה, מצננת ומרעננת שצרכנים מקשרים למוצרי קרקפת. תמציות סרפד (Urtica dioica) נושאות סיפור בוטני מסורתי. כל אלה שייכים לרמות נמוכות ומכוונות במסגרת הנחיות IFRA והערכת בטיחות למוצר המוגמר — הקרקפת יכולה להיות ריאקטיבית, ושמנים אתריים מרוויחים את מקומם באמצעות ריסון.
